בלי יותר מדי ברירה המשכנו להפליג בנתיב החורבות שהשאירו אחריהן סופות ההוריקן. הגענו לאיי הבתולה.
פעם, בלי לדעת שום דבר, רק הייתי מגלגל בראש את הצירוף "איי הבתולה" ובלוטות הדמיון שלי היו מתחילות לרייר: ערסל תלוי בצל עצי קוקוס, חול לבן, מים צלולים, מוזיקה קריבית מתנגנת ברקע ונשים שחומות עם שרשרת פרחים וחצאית קש צוחקות מהצד. המציאות פחות זוהרת. האיים רובם טרשיים, צבועים בחום. המים צלולים אבל האלמוגים מתים. גלי האוקיאנוס מתגנבים לתוך המפרצים, מנדנדים את הסירה ולא נותנים מרגוע. חצאיות הקש יצאו מהאופנה במאה התשע-עשרה. אבל אולי הקיטורים האלה הם סתם דיכאון שלפני חזרה. הרוב חושב אחרת. באיי הבתולה יש את צי הצ'ארטר, יאכטות להשכרה, הכי גדול בעולם. וגם בסוף העונה, אחרי סופה, המקום הומה ותוסס. אנחנו משקיפים מהצד בהשתאות על התנועה: סירות מחליפות שניים או שלושה מעגנים ביום, האנשים מדלגים מבר אחד לשני ולשלישי.
דלגנו גם אנחנו ומצאנו את החלום הקריבי שלנו במרחצאות (The Baths), האיקון של האיים: חוף זרוע גושי גרניט שיוצרים מבוכים ופינות נסתרות בין מים לחול.

The Baths – Virgin Islands

The Baths – Virgin Islands`

The Baths – Virgin Islands

בשנים האחרונות הטרנד הוא לחצות את האטלנטי מזרחה מהאיים הקריביים לאיים האזורים (Azores)  ללא עצירה. כך גם אנחנו תכננו לעשות, אבל ככל שהתקרב מועד היציאה, הרמה הברומטרית שבין האיים האזורים לברמודה החלה להתפשט ולהתנפח, ומכיוון שבמרכז הרמה אין רוח, כדי לחצות אותה היינו צריכים מכלית דלק צמודה.
בוויקיפדיה למדנו שהמוטו הלאומי של ברמודה הוא: "לכאן נשׂאֵנו הגורל". הפלגנו צפונה. ארבעה וחצי ימים הרוח דחפה אותנו בנועם וביום החמישי נכנסו לרמה והרוח נעלמה. הדלקנו את המנוע והמשכנו להזדחל. אחרי כמה זמן ראינו באופק תחנת דרכים מוזרה. מין דיינר גדול שצף על המיים עם שלט נאון ענקי של עץ קוקוס. מסביב צפו על המים כמה מפציצים ישנים, אוניית קיטור ענקית ושתי צלחות מעופפות. נכנסנו פנימה. הברמן, בחור ירקרק עם שני ראשים מזג לנו משקה זרחני בכוסות גבוהות ומלצרית עם זנב מחודד ורולים בשיער הגישה לנו פנקיקיים בצורת ירח. ישבנו על המרפסת הסתכלנו על מטוסים מתרסקים לים על רקע השקיעה, הצטלמנו עם אי.טי. ויצאנו שוב לדרך.

ים חלק, עם טיפ-טיפה רוח הספיק כדי שהספיניקר שלנו יזיז אותנו הלאה, ולמחרת היום הגענו. ההחלטה להניח לגורל לשאת אותנו כרצונו התבררה כמוצלחת. שעתיים אחרי שנקשרנו לרציף העירוני בסנט גורג'ס הגיעו Moby, חברים טובים שדרכנו מצטלבות כבר שנתיים. הפגישה היתה מרגשת כרגיל והפרידה אחרי שלושה ימים עצובה יותר מקודמותיה. מכאן כל אחד שט לביתו, וכנראה שכבר לא נפגש על המים.

בין הפגישה לפרידה טיילנו ביחד באיים. ברמודה נראת קצת כמו דיסני-לנד ומרגישה לא אמיתית. הבתים צבועים בצבעי פסטל מרגיעים, מסביב מדשאות וגנים גזומים למשעי. הכל עטוף במי תכלת-ירקרקים וצלולים. האנשים חייכנים, ונראה שהעיסוק החביב על כולם הוא חתונות. המוזרות היחידה, היא הלבוש החגיגי שמורכב, איך לא, ממכנסי ברמודה וגרבים מתוחים עד הברכיים.

St. George's, Bermuda

תמונת חתונה

מראש התוכנית היתה לעצירה קצרה להצטיידות בדלק וירקות טריים וארבעה ימים אחר-כך אנחנו מוכנים לצאת שוב לדרך. עונת הסופות הטרופיות מתחילה רשמית בסוף החודש, וגם אנחנו כמו עשרות רבות של סירות נודדים מזרחה למצוא מקלט בקיץ הים תיכוני.

התחנה הבאה שלנו היא האיים האזוריים, כשבועיים שייט. עד אז חג שבועות שמח ולהתראות.

עוד תמונות בלינק הזה.