שוב בדרכים

האמת שממש לא היינו להוטים לצאת שוב לדרך. השייט הקרוב, עשרה ימים לגיאנה הצרפתית היה צפוי להיות מתיש במיוחד. ובאמת כך היה. את היממה הראשונה עברנו תחת גשם כבד וסמיך, שלא ניתן לראות דרכו ושהרגיש כאילו הים והשמיים התחלפו ביניהם. מיד אחר-כך נכנסנו ל doldrums, שטח ההפקר ההפכפך שבין רוחות הסחר הצפוניות והדרומיות. רגע אחד אנחנו עם מפרשים מלאים מנסים ללכוד משב רוח תועה, ורגע אחריו סערה מקומית מגיעה מהכיוון ההפוך ואנחנו מצמצמים מפרשים בבהלה. ככה במשך יומיים וחצי. לבסוף נחלצנו מהתוהו ובוהו ובזמן שנותר טסנו עם רוחות הסחר החדשות, שנשבו יותר קדימה מהצד, שזה אחלה אם אתה בתחרות שייט וקצת קופצני לבטלנים כמונו. נקודות האור היחידות, חוץ מהזרקורים של עשרות סירות הדייג הברזילאיות שחסמו לנו את הדרך בלילות, היו כוכבי הלילה הצפוניים שנגלו לנו חזרה לאחר היעדרות של שנתיים בחצי הכדור הדרומי.

לימודים: קונסטרוקציה

לבסוף הגענו. בדרך כלל אנחנו מתאמצים לא לעגון אחרי רדת החשיכה, אפילו אם צריך להתנדנד חצי לילה מחוץ למעגן עד אור הבוקר, אבל הפעם לא התאפקנו ותחת ירח מלא, הטלנו עוגן בצד החסוי מן הרוח של Iles Du Salut(איי הישועה). האיים שייכים לגיאנה הצרפתית, כלומר לצרפת ונמצאים מיילים ספורים מהיבשת. פעם אנשים לא ידעו באמת ליהנות מאיים טרופיים, וגם האיים האלה שימשו בית כלא למסוכנים שבפושעי הרפובליקה. ככה שכמעט אף אחד לא מכיר את האיים בשמם, אלא בשם "אי השטן" שמו של אחד מהם שמתאים יותר לרזומה של המקום וגם זה בעיקר בזכות הסלב של המקום, אחד משלנו, דרייפוס. מגורי הסוהרים נטושים אך נראים כמו אחוזת פאר ולחובבי הז'אנר יש במקום מלון בוטיק שחדריו, לפחות מבחוץ, נראים כמו אגף בכלא מודרני.

Devil Island

ביקור בגיאנה היה צריך להיות משהו מיוחד: מול איי הישועה נמצא האתר האירופאי לשיגור טילים לחלל, ואפשר להיכנס עם הסירה כמה עשרות קילומטרים במעלה הנהרות עד למעבה הג'ונגל, אבל כדי להיכנס למדינה צריך חיסון נגד קדחת צהובה שאין לנו. (בעיקר היינו מוטרדים מהשלטונות במדינה הבאה שלנו, שמונעים כניסה ממדינה נגועה, ופחות מהקדחת עצמה). במקום, בלי להיכנס רשמית למדינה, עצרנו רק לשלושה ימים באיים הקטנטנים וקבלנו דוגמית של יער גשם עם קופים, טווסים ותיירים צרפתיים צרובים בוורוד.
אחרי מסיבת פורים הרמנו עוגן שוב. לאורך היבשת זורם בקצב משוגע (שלושה קשר) זרם גיניאה שלקח אותנו, תחת לילות ירח מלא ובמהירויות שלא הכרנו את מאות המיילים הנותרים עד טובגו, התחנה הראשונה בסיבוב השני שלנו באיים הקריביים.