יומיים אחרי הקרנבל, הראש עדיין מסוחרר, הגוף דואב והאוזניים מצלצלות. הניסיון לדחוף את מסיבת הרחוב הכי גדולה בעולם לכמה פסקאות טקסט נראה בלתי אפשרי.
ההחלטה להגיע לקרנבל הייתה לא פשוטה, יש כל-כך הרבה מקומות בדרך שאנחנו רוצים לבקר בהם, אבל אנחנו מפגרים תדיר אחרי התוכניות של עצמנו. כדי להגיע לברזיל בזמן ויתרנו על דיונות החול הנהדרות של נמיביה ועל אסנסיון שבאמצע האוקיאנוס האטלנטי, ויום וחצי לפני הקרנבל הגענו לברזיל, מקדימים רק בכמה שעות את נחמן, חבר ומבקר מתמיד, שרק כמה ימים לפני כן הודיע חד-צדדית שהוא מגיע.
עגנו במעלה נהר בשם ריו פארביה באזור חסר יחוד,לחופו של כפר דייגים עירוני. צמד שייטים צרפתים נלכדו ברשת של נשים ברזיליות והקימו בעיקול של הנהר מרינה נחמדה ובטוחה שהמתחם שלה נעים ושליו ולא קשור לעוני מסביב, ועכשיו שייטים אחרים נלכדים בקצב החיים האיטי של ברזיל ונתקעים במרינה לחודשים ושנים. אבל אנחנו בקושי נושמים, הבריזה הנעימה של הים התחלפה בחום מהגיהינום, מה שהיינו מקבלים בהבנה אחרי חטאי הקרנבל אבל לא לפני.
בקושי הסתגלנו ליבשה, או אפילו לנוח – הבירוקרטיה הברזילאית הריצה אותנו ממשרד למשרד להשלים את הכניסה למדינה, והקרנבל מתחיל. את ערב הפתיחה העברנו בעיר הקרובה למרינה – Joao Passoa , במה שנראה כמו ערב יום העצמאות בעיירת פיתוח, עם מוזיקה, תחפושות וקצף שלג. נחמד, אבל. למחרת כבר ארזנו את התחפושות ונסענו כשעתיים דרומה לעיר הגדולה-רסיפה. לפני שיצאנו מסנט הלנה נשארו לנו דקות ספורות של קרדיט בחיבור (מהאיטיים בעולם) לאינטרנט, והזמנו ב-Airbnb את הדירה הכי זולה שמצאנו ברסיפה. המחיר היה נמוך בצורה מחשידה, אבל לפני שהתחלנו להתלבט נגמר החיבור לרשת. כשהשוטרים פתחו לנו במיוחד את מחסומי החגיגות כדי להכנס לרחוב, הבנו שהדירה נמצאת בול בפוני של המסיבה. הדירה עצמה הייתה סלאמס ברזילאי אמיתי, מה שהסביר את המחיר, אבל אנחנו בעד חוויות אותנטיות, במיוחד אם הן זולות.

חגיגות הקרנבל מורכבות בעיקר מ"בלוקים". 'בלוק' זוהי התארגנות של קבוצות שצועדות ביחד, אחרי משאית-בימה עם רמקולים אימתניים, או אחרי תזמורת ורקדנים. ברסיפה מתחילות החגיגות עם שחר של יום שבת ב Galo da Madrugada , הבלוק של "תרנגול הבוקר". זהו כנראה הבלוק הגדול בעולם עם מעל שני מיליון חוגגים שצועדים אחרי תרנגול ענקי. המצעד יוצא מאחת השכונות ומסתיים בגשר במרכז העיר דקה וחצי מהדירה שלנו. אנחנו הגענו בצהריים אחרי שהתרנגול כבר הגיע למקומו (שם הוא נשאר עד סוף הקרנבל) ועד הערב עוד התקשינו לפלס דרך בן המוני החוגגים שרקדו ברחוב עד השקיעה.
התושבים כאן מאוד גאים בקרנבל שלהם, ששונה מאוד מהקרנבלים האחרים בריו וסלבדור. אם בריו הקרנבל הוא סביב התחרויות של בתי-הספר לסמבה, ברסיפה החגיגות הם עממיות יותר ובמתכונת של מסיבת רחוב. גם המוסיקה כאן ייחודית לאזור ונקראת פרבו (frevo). כל מה שצריכה התזמורת בבלוק זה לנגן את שני האקורדים הראשונים של אחד משירי הקרנבל כדי שכל הקהל יתחיל לקפץ כאילו מדובר במוזיקה מזרחית בחתונה. כמות האנרגיות בקהל יכולה להתחרות בשמש ושמחת החיים בלתי נתפשת. גם הריקודים המקומיים מיוחדים, ולרקדני הפרבו יש איזה פטיש מוזר למטריות מיניאטוריות. כמעט כולם מחופשים באחד משני סגנונות: תחפושות כבדות ומושקעות שגורמות לך להזיע מלהסתכל, ותחפושות מאוד מינימליסטיות שגם הם, בדרכן הן, גורמות לך להזיע.

את הימים הקרובים העברנו בדילוגים: ביום הלכנו לחגיגות הרחוב באולינדיה (Olindia), עיר קולוניאלית עתיקה בפרברי רסיפה, שלשם פונים רוב התרמילאים, ענן קבוע של פרומונים נח מעליה ובסמטאותיה צועדים עשרות בלוקים בלי תאום ואבוי למי שנקלע בין שני בלוקים שדרכם מצטלבת. שם גם צועד הבלוק הגדול והמסורתי של אולינדיה של בובות ענק חלקן בנות כמעט מאה, ושהפך לאייקון של הקרנבל.
בערבים הלכנו לחגיגות בכיכר המרכזית של רסיפה עם מופעי מוזיקה וריקודים של (עד כמה שהבנו) טובי המוזיקאים בכל ברזיל. הרחובות בכל מקום עמוסים בדוכני אוכל מכל הסוגים, שונים ומשונים, טעימים וריחניים, והכל בזיל הזול, וגם זו חגיגה.
כל כך נהנינו מהחגיגות, אבל גם כל כך שמחנו אחרי ארבעה ימים שהם הסתיימו, לא היו לנו ימים כל כך אינטנסיביים מאז שיצאנו, ופתאום כפר הדייגים הנידח נראה כל כך קוסם.

מחר אנחנו יוצאים שוב לים, בדרך לגיניאה הצרפתית. להתראות בינתיים.

עוד תמונות בלינק הזה.
וכאן המודעה למכירה של שוטי (שבין לבין הצלחנו בסוף להכין): http://www.avitalx.com/shuti_lagoon380_for_sale