על הגלובוס אפשר למצוא אותנו בקצה הצפוני של מצר מוזמביק לחופי אי בשם מיוט (Mayotte), גאוגרפית אחד מאיי קומורו ובפועל חלק מהרפובליקה הצרפתית. באמצע שנות השבעים הצביעו איי-קומורו על היפרדות מצרפת, תושבי מיוט לעומתם בחרו ברוב של כשישים אחוזים להישאר בצרפת. שנתיים מאוחר יותר, כשתושבי קומורו השכנים קיבלו התנסות מעשית בממשל אפריקאי, כולל הפיכה צבאית אחת, התקיים משאל עם נוסף במיוט. הפעם 99.4 אחוזים בחרו בבאגט וגבינת קממבר. גם אנחנו, בתורנו, לא התלבטנו יותר מדי (ישראלים לא מורשים להיכנס לקומורו) והנפנו את דגל הטריקולור. אמנם צרפת, אך עוד לפני שהנחנו רגל על הרציף וכבר חטפנו זבנג רב-חושי: בהתחלה המוזיקה הקצבית, אחר כך העשן וריח שיפודים על האש ולבסוף האנשים הססגוניים. חייכנו לעצמנו בנוסטלגיה, איזה כיף, זוהי אפריקה!

אוכל-רחוב

Mont Choungui

במעגן בדז'אודזי (Dzaoudzi) יש קהילה אירופאית קטנה, שמבלה את כל זמנה בפתרון תשחצים במועדון השייט המקומי, ולא נראה שאף אחד להוט לשוט במפרצים הרבים בלגונה של מיוט. בהתחלה נראה הדבר תמוה, אבל למחרת כבר הבנו שהרוח נושב פה רק לעיתים רחוקות, וגם שרוב המפרצים רדודים ובוציים. כך שבמקום לשרוף שעות מנוע בסירה, עדיף כבר לשרוף את אותו הדלק ברכב שכור, ובמקום חופים לחפש הרים. ככה באמת עשינו, טיפסנו על הרים (Mont Choungui) הקפנו אגם געשי (LAC Dziani) ורדפנו אחרי למורים (שנקראים כאן מאקי). בין לבין בדקנו בכל הזדמנות את דוכני הרחוב. בכולם מוגש אותו תפריט: שיפודי עוף או בשר, שורש קסבה או בננות מטוגנות ותמיד רוטב חריף בצבע כתום-זרחני. אין נפגעים לכוחותינו.

אבל מה שנחרט לנו בזיכרון ובעדשת העין הן הדמויות הצבעוניות והמצודדות שממלאות את הרחובות. הגברים כצפוי ברובם אפרוריים, אבל הנשים, כמעט כולן הדורות. רובן בתלבושות מסורתיות וצנועות בצבעים עזים שרק אפריקה מעיזה, והחלק האחר בשיק אפריקאי-פריזאי. מושך עיין ומסתורי במיוחד הוא איפור הפנים של חלקן, חמר לבן וזעפרן שמותז על הפנים ככתמי בוץ.

אחרי שבוע של התאקלמות מבוקרת ליבשת השחורה, הגיע הזמן  לקפוץ למדינה "אפריקאית" בלי פילטרים אירופאים. קדימה למדגסקר.

עוד קצת תמונות בלינק הזה.

Lemurs

Petit Terre -Mayotte