משהגענו לאוסטרליה, התכוונו להוציא את הבלוג להפסקת פרסומות קלה. אחרי הכל קנגורו נשאר קנגורו – פעמים מקפץ בשדות, פעמים על חוף הים ורוב הזמן קופא מקור על מדף הבשרים בסופרמרקט השכונתי. אבל אז הגענו לסידני ונטרפו התוכניות – אז הנה מבזק קצר לפני שאנחנו מחשיכים את המסך.
סידני היא המקום הכי מדליק בעולם להעביר בו את חילופי השנה האזרחית. קצת לפני מתחיל הקיץ וחוץ מסנטה קלאוס שמזיע בתוך מעיל לא אופנתי, כולם מסתובבים עם חיוך, מדלגים בין אין ספור אירועים ופסטיבלים כאילו שאין צרות בעולם. כל תושב שני מחזיק סירה, ובצילומי הלווין נראים כל עשרות המפרצים בסידני מנוקדים בסירות כמו חול שנדבק לבגד-ים. כדי לא לפספס את החגיגה הזמנו מקום במרינה חצי שנה מראש, במחיר שממש לא שווה לכל נפש. בפועל גילינו שיש כאן לא מעט מקומות שאפשר לעגון בחינם גם בשיא העונה.

זינוק – סידני הוברט

ההורים של לילך, שאחרי כמה וכמה ביקורים כבר יודעים לאן כדאי להגיע, נחתו אצלנו ממש כשהחגיגה התחילה. יום אחרי הכריסטמס יצאנו איתם ועם עוד כמה מאות אלפי סידנאים (Sydneysider) לצפות בזינוק של מירוץ סידני-הוברט. המרוץ הוא אחד המפורסמים בעולם השיט, וידוע לשמצה בגלל מזג האוויר הנוראי שנוחת על המשתתפים כמעט בכל שנה. אבל בסידני השמש זורחת וכל קו החוף עד ליציאה לאוקיאנוס מטולא באנשים על שמיכות פיקניק. השכמנו קום והתמקמנו במקום שבו היאכטות פונות מהנמל ויוצאות לים הפתוח. שעתיים לפני הזינוק, הסירות המקצועניות כבר מתחילות לחוג במפרץ כדי להרגיש את הרוח, ורק מעשי ניסים מונעים מהן להתנגש במאות הסירות של הצופים שמזגזגות בין הרגליים. בזינוק כבר כולם על הרגליים, ומרבד של מפרשים צבעונים מתחיל לגלסס במהירות לא נתפסת מול הרוח, כשמשני צדדיו שובלים של סירות הצופים שרודפות אחרי האקשן. איזה מחזה! לא צריך להבין בשייט כדי להיסחף עם כל שאר הצופים בלהט התחרות.

כמה ימים אחרי מתחילה שנה אזרחית חדשה. לזיקוקי הדי-נור בסידני יצא שם של מופע הזיקוקים הגדול בתבל, והמקום הטוב ביותר לראות אותם הוא מעל סירה במפרץ. את זה יודעים גם רבבות בעלי הסירות בסביבה. אם למירוץ סידני-הוברט הגענו כמה שעות מוקדם יותר לתפוס מקום, לחגיגה הבאה כבר יצאנו יומיים מראש, ותפסנו את הנקודה הכי שווה. בצמוד לבית האופרה יש מפרץ קטן (farm cove) שניתן לעגון בו רק עם סירות קטנות (מתחת ל 15 מטר) וכל מי שיכול ומבין מגיע לשם. כבר כשהגענו היה קצת צפוף, וביומיים שבילינו עד לספירה לאחור, המפרץ הצטופף והתפוקק, עד שבשעת הזיקוקים היית יכול ללכת מסירה לסירה עד לקצה האופק. האוסטרלים מבינים עניין וסידרו שני מטחי-די-נור: הראשון בערב (גם) לילדים והשני בדיוק בחצות לכל השאר. שני המופעים מרהיבים והמילים כמו גם התמונות דלים מלהעביר את החוויה. ניצוצות אש שמתפוצצים ללא הפסקה בצבעים עזים, מציירים בשמיים כוכבים חדשים, וכולם כאילו מכוונים בדיוק מעל לתורן שלנו. ואני כבר לא יודע מה יותר מרתק – המופע שבשמיים או ההתרגשות והחיוכים על פני הצופים.

Sydney Festival

החגיגה הבאה ברשימה שלנו היא פסטיבל סידני שנמתח על פני שלושה שבועות ועשרות אירועים חינמיים שכוללים מופעי מוסיקה מכל הסוגים (כולל קונצרט ואופרה תחת כיפת השמיים ביחד, כרגיל, עם כל תושבי סידני), קבארטים, סדנאות קרקס, מיצגים ועוד כל מיני, שמכניסים עוד צבע וטוויסט לעיר שמרתקת גם בימי שגרה.

Bondi

אחרונים ברשימה הם החופים המיתולוגיים של סידני, ובראשם חוף בונדיי, שמצדיקים את כל הקלישאות שנקשרו להם. איזה מקום מגניב. כל כך הרבה אנשים, בכל הצבעים והלשונות תופסים כמעט כל פיסת חול פנויה בחוף שהגודל שלו לא נתפס. ומפקירים את גופם לרוח ולגלים בשוק הבשר הגדול ביותר ביבשת. הבנים אצלנו במשפחה (אבא שלי והאחים שלי), לא התרגשו מהדיווחים על פסטיבלים וזיקוקים, אבל אחרי שתי תמונות מהחוף, קנו כרטיסי טיסה והגיעו גם לבקר. בלית ברירה הינו צריכים שוב לבקר בכל האטרקציות של סידני.
הקיצר, אם בחורף הבא יתחשק לכם לגוון את החופשה אז במקום (או בנוסף) לנסוע שוב לנופש בטבריה, תמכרו איזה כליה או חצי-בית, ותקפצו לבקר. לא תצטערו.

ורק עוד עדכון קטן אחרון. באמת שהתכוונו לסיים את הטיול בארץ אוז, למכור את הסירה לאיזה אוסטרלי נחמד ולחזור עם המזוודה של הכסף לחיים האמתיים בארץ. רק אבוי, כמה שלא השתדלנו, ככל שהתקרבנו לסוף הטיול החשק לחזור התרחק מאתנו. אז שוב, בלית ברירה, החלטנו להוסיף גם את האוקיאנוס ההודי למסלול שלנו ולחזור לים התיכון על גבי סירה במקום על כנפי מטוסים. אינשאללה, את השנה האזרחית הבאה כבר נקבל בדרום אפריקה, ואת הילדים נפקיד חזרה במערכת החינוך בשלהי קיץ 2018.
נחזור לעדכן כשנשוב לרצועה הטרופית והמים יתחממו חזרה מתישהו באפריל. בינתיים להתראות!

The pool in Bondi

עוד תמונות בלינק הזה.