בדרך מטונגה כבר פוגשים את איי פיג'י שבמורד הרוח, והפיתוי לעצור רב, גם כדי לקצר את החצייה הארוכה מטונגה, וגם כי האיים, מעצם ריחוקם, קוסמים ואקזוטיים. אבל השלטונות בפיג'י קפדנים במיוחד וכל עצירה לפני שנכנסים רשמית למדינה בנמל מסודר (port of entry) אינה מתקבלת בעין יפה. המשכנו להפליג מערבה. שבוע מאוחר יותר נלחם ברוח כדי לחזור חזרה, לפחות עד חצי הדרך.

ליבנו במזרח וכבמעשה ניסים, ככל שאנחנו מעריבים אנחנו מתקרבים מזרחה. סימנים ראשונים של מזרח  (מזרח רחוק אומנם ולא תיכון) מקבלים את פנינו בחיוך בעיירת הכניסה סאבוסאבו (savusavu) בדמותם של הינדו-פיג'יאנים עם הטיקה האדומה על המצח והמוזיקה הרעשנית. החצי האתני השני של פיג'י (פיג'יאנים "אותנטיים") גם הוא, שחום עור,  עם חיוך קבוע על הפנים ועיניים טובות. ברוכים הבאים ל"איים השחורים" – מאלנזיה.

אחרי פולינזיה שחולשת על רוב האוקיאנוס השקט, מאלנזיה  הקבוצה האתנית השנייה בגודלה באזור (שפיג'י חלק ממנה)  היא שינוי מרענן.  האנשים יותר חמימים, האוכל יותר טעים, השווקים שופעים בירקות, הכל יותר זול. מזרח כבר אמרנו?

סאבוסאבו היא עיירה של רחוב אחד, ששוכנת בתוך מפרץ צר וארוך, ולמרות שהעיירה עצמה אינה יפה במיוחד, עדיין כל מי שמגיע מתקשה לעזוב. אחרי כמה ימי בטלה שכרנו רכב ויצאנו לשוטט באי. כאילו בכוונת מכוון כל המפות כאן לצורכי המחשה בלבד ושלטי הדרכים נדירים כמו ברבורים שחורים,  רק כדי שלנו תהיה סיבה לדרוש עזרה ולמקומיים סיבה לחייך ולכוון אותנו למחוז חפצנו. וכדי שיותר מקומיים יזכו מהמצווה, הם גם נוהגים לשלוח אותך בהסברים מעורפלים ממקום למקום. ככה שכדי  להגיע למפלי המים שאותם חיפשנו עברנו הלוך ושוב באותו קטע כביש כארבע פעמים. בסוף הגענו.

בפיג'י כל מקום (כמו מפל מים או מפרץ לעגינה) שייך למישהו (בדרך כלל לכפר הקרוב) ואין זה יאה לפלוש לשטח לא שלך בלי רשות. ולכן כל ביקור הופך לטקס, הנקרא סבוסבו (Sevusevu) שבו המבקר (זה אנחנו!) אחרי שהתלבש בקפידה, צריך להיפגש עם הצ'יף של הכפר, לתת לו מנחה, אגודה של שורשי צמח היאקונה (שמהם מכינים משקה טקסי הנקרא קווה) ולבקש רשות להסתובב או לעגון בשטח הכפר.  הציף ממלמל תפילה, כולם מוחאים כף במקומות הנכונים, אם השעה ביום נכונה אז מכינים מהשורשים את המשקה הממסטל וכולם לוגמים ממנו, וגם אם לא, מעניק ראש הכפר את חסותו על המבקרים.

נשמע מסובך? וכל זה בשביל לבקר במפל מים? האמת שכל היאכטונרים קצת אובדי-עצות בהתחלה, כמה שורשי קאווה להביא? ואיך נמצא את הצ'יף? ומתי מוחאים כף? אבל הטקס הוא חלק יום יומי וטבעי מהחיים פה. וכולם מכוונים אותך בחיוך, וזה גם דרך נפלאה להכיר ולשוחח עם המקומיים.

עוד לא הספקנו ליהנות מהמפלים והילדים דוחקים בנו להזדרז ולחזור מוקדם לעיירה. מנקודת מבטם של הילדים, צאצאים גאים לעם הספר, העיירה סאבוסאבו תיזכר  לנצח בשל הספרייה העירונית. בתזמון קוסמי הגענו לפיג'י בדיוק בשבוע שבו הספרייה חוגגת בפעילויות אחרי צהריים, ושלושת המוסקטרים לא וויתרו על אף מפגש והכניסו קצת צבע (חום בהיר) לחגיגות.

מילא על היבשה, אבל המגיפה הקרטוגרפית התפשטה ממפות הכבישים למפות הניווט הימיות. אחרי הטקס עם שורשי הקאווה באמצע המאה ה-21, כבר לא היינו מופתעים שמפות הניווט שלנו מעודכנות לתקופתו של קפטן בליי. עד לא מזמן, הדרך היחידה לנווט כאן, הייתה לשים יד על רשימת נקודות-ציון שעברה מיד ליד (עם טעויות העתקה מצטברות), ולאחרונה נוספו גם תצלומי הלוויין של גוגל שמהם אפשר, ביום בלי עננים, לראות את הריפים שמתחבאים במים. לא לקחנו צ'אנסים ומצאנו גם את רשימת הנ.צ. המבוקשת וגם כיסוי מלא של תצ"אות של פיג'י.

Fawn Harbor

מסאבוסאבו התחלנו להפליג חזרה, נגד הרוח, לקצה המזרחי של ואטו-לבו, האי הצפוני. בהתחלה מצאנו מפלט במעגן מוגן (Fawn harbor)  שהכניסה אליו היא דרך מעבר שמזגזג למשך כקילומטר בתוך שונית האלמוגים. בחוף גרה חמולה נחמדה (משפחת פיקרטין). באחד הימים לקחנו טרמפ את ארנסט בן ה12 שהבריז באותו היום מבית הספר ויצא לדוג, ובתמורה הוא לקח אותנו למעיינות חמים שנחבאים במעמקי הסבך. לבסוף הגענו למפרץ ויאני (Viani), שביחד עם האי השכן תוחם את מצרי סוסומו, משכנם של שוניות קשת-צבעים (rainbow reef),  ששמם משנרקל לפניהם כאחד מאתרי הצלילה הטובים בעולם. האוקיאנוס נדחס כאן לתוך המצר ומרעיף פלנקטון מזין לאלמוגים. יש שתי דרכים לצלול ולשנרקל כאן. האחת עם מועדוני הצלילה שגוזרים קופון של מאות דולרים ליום צלילות והשנייה עם ג'ק פישר. הלכנו על ג'ק.

ג'ק הוא קשיש נחמד, נצר למשפחה אנגלית, דור שלישי בפיג'י. המודל העסקי של ג'ק פשוט: כל מה שהוא צריך, זה ארוחה טובה,  כוס בירה קרה ומישהו לפטפט אתו, ולכן בתמורה לכמה דולרים בודדים הוא מצטרף ליאכטות שעוגנות אצלו בחצר האחורית ומדריך אותם לנקודות הצלילה בריף. הרווחנו פעמיים. קודם כל הריף המדהים. זה כבר כמה חודשים (מאז האטולים בטואמוטוס) לא ראינו אלמוגים בריאים ועשיריים בדגים וצבעים כמו כאן. הרווחנו איש שיחה מעניין וצבעוני כמו הריף שבו הוא גר. והכל במבצע. רק היום.

Rainbow-Reef, Taveuni

כרגיל הזמן נוזל לנו בין האצבעות וצריך להמשיך לנוע, אז יצאנו לחצות את ים קורו (Koro Sea) בדילוגים. ים קורו הוא הים הכלוא בין האיים הגדולים של פיג'י, ובניגוד לתושבי האיים הנעימים, הוא ידוע במזגו הסורר. וכך הוא היה בדילוג הראשון, אבל בדילוג הבא למקונגי (Makongi) נתרצה ונרגע. בתחילת השנה, ציקלון עוצמתי זרע סופה והרס באיים, ובאי ראינו את עקבותיו. צמרות העצים התקרחו כולם ועצים רבים אחרים נעקרו. תחנת מחקר על החוף שעסקה בהרביית צדפות ענק נחרבה כליל.כשצללנו במפרץ הקרוב מצאנו כמה צדפות שהועפו מבריכות הרבייה אל הים.

ממקונגי כבר הפלגנו ישר לסובה, בירתה של פיג'י, אבל על סובה ובכלל על האיים המערביים כבר נספר בשנה הבאה עלינו לטובה.

עד אז חגים שמחים ושנה טובה לכולכם!