Niue

כשעוזבים את פולינזיה הצרפתית נתקלים בצומת: ימינה (צפון-מערב) לפיג'י דרך איי קוק הצפוניים וסמואה, או שמאלה (דרום-מערב) דרך איי קוק הדרומיים, ניוואי (Nuie ) וטונגה. שמענו שבניוואי ישנם אנשים נחמדים ולוויתנים. מי צריך יותר מזה? פנינו שמאלה.

מזג האוויר היה טוב אלינו, אז דילגנו על איי קוק והפלגנו נון-סטופ, כאלף מיילים ימיים, לניוואי. המקומיים אוהבים לקרוא לאי שלהם ה"סלע" (The Rock), שכן כולו עשוי סלע אלמוגים. ובדמיוננו ראינו אי סלעי מתמר אל-על מתוך הים. במציאות פגשנו אי הדומה לפנקייק ירקרק.

קו החוף של האי כולו מצוקים בלי אף מפרץ או מעגן מוגן. בצד המערבי של האי (שרוב הזמן מוגן מהרוחות) ישנו מזח קצר. כשהרוח קצת זזה, הגלים מתנפצים על המזח, והדרך היחידה ל"עגון" את הדינגי, היא להרים אותה עם מנוף חשמלי למזח עצמו. לילדים זה בילוי יותר טוב מלונה פארק.

מרימים את הדינגי על המזח alofi

המים מסביב לאי צלולים בצורה לא טבעית, (כנראה משום שאין כמעט אדמת סחף), עומק של שלושים מטר נראה כמו שניים, וכשמשנרקלים מרגישים כמו בסרט HD. יש כאן 1400 תושבים (באמת נחמדים) מתוכם שניים ישראלים. נראה לי שיש ישראלים גם על המאדים, נראה מתי נאס"א תגלה אותם. יש כאן תחנת דלק אחת, מגרש מיני-גולף אחד ואף כספומט.

הלוויתנים (humpback whales) כאן ביישנים. כבר כשהתקרבנו לאי ראינו את סילוני המים שהם מתיזים. עם קצת סבלנות, כשסורקים את המים במעגן היאכטות אפשר לראות מדי פעם (אבל מרחוק מדי) ריטואל קבוע – סילון מים אחד או שניים, קצה של סנפיר גב שמפלח את המים פעמיים ואחריהם זנב מלכותי שלפני צלילה. רק פעם אחת ראינו לוויתן קופץ מעל המים. גוף הסירה הוא כמו תיבת תהודה ובלילה ,בתוך הסירה ,אפשר לשמוע את שירת הלוויתנים (וכשמזנקים החוצה הקולות נעלמים, ממש רוחות רפאים).

לוויתן ליד אלופי

Alofi – דייגים

אבל האטרקציה העיקרית של ניוואי הם לדעתנו שבילי הים (Sea Tracks). את המצוק של קו החוף מפלחים מספר מועט של דרכי גישה לים, חלקם דרך מערות נטיפים, חלקם דרך נקיקים צרים, בחלק גרמי מדרגות ארוכים, באחרים סולמות. רוב שבילי הים מובילים לבריכות, שמתגלות רק בגאות נמוכה. שביל ים אחד מוביל לבריכה בתוך מערה, אחר לתוך נקיק מים מתוקים. בשביל ים אחד פגשנו דייג שסיפר לנו על ההיסטוריה הבלתי כתובה של ניוואי.

הקיצר אם אתם בסביבה – שווה ביקור. אנחנו זזים לטונגה.