כבר כמה חודשים לא צלחנו מרחקים וההפלגה הארוכה מגרנדה לבונאייר, מזכירה לנו כמה אנחנו אוהבים לשוט. לילות חמימים עם ירח מלא, רוח מהכיוון הנכון, דג טעים בחכה ולהקת דולפינים שמשחקת תופסת עם חרטום הסירה במשך שעות. איזה כיף.

איי ה-ABC (ראשי תיבות של Aruba, Bonair, Coracao), די קרובים לונצואלה ולאורך כל השייט עוברים ליד איים מהאגדות (Los Rocas), אלא שאומרים שהונצואלים "לא נחמדים" לישראלים  וכשכבר הגענו, גילינו שהם לא נחמדים גם לאחרים ולאחרונה יש מדי פעם התקפות של פיראטים מהיבשת על יאכטות באזור.

האיים הם חלק מהקריביים אבל רגע אחרי שנחתנו בבונאייר חזרנו לבדוק במפה שבאמת הגענו למקום הנכון. יערות הגשם התחלפו במדבר ועצי הקוקוס התחלפו בקקטוסים. האיים הם אוטונומיות עצמאיות בממלכת הולנד, ומשם הגיעו צבעי הפסטל שהבניינים צבועים בהם כמו בסרט מצוייר. הפירות, החמוקיים והספרדית הגיעו מדרום אמריקה. הלו, זה באמת קריביים פה?

Oranjestad

Rincon

המשמעות של בונאייר זה "אויר טוב" אבל המומחיות כאן היא באמת במים. מים כל כך צלולים שאפשר לראות את סין מהצד השני. עשרות אתרי צלילה ושנירקול, כמעט כולם עם גישה קלה מהחוף. קחו את סיני, החליפו את הבדואים בהולנדים – וקיבלתם את בונאייר.

Bonaire

כדי לשמור על האלמוגים אסור לעגון בשום מקום, רק להיקשר למצופים (mooring)  מול הטיילת בעיר הבירה המנומנמת. אז אנחנו, שגרים על המים, עלינו ליבשה, שכרנו רכב, ונסענו מסביב לאי כדי להכנס שוב למים ולשנרקל. פנים האי מזכיר את המערב הפרוע, מדבר עם קקטוסים וחוות מאובקות. יש גם שמורת טבע נחמדה בצפון עם אגמים מדבריים ופלמינגו וורודים.

ההורים של לילך, התגעגעו לנכדים והגיעו לסיבוב שני. דילגנו על קורסאו וקבענו בארובה. ארובה,אחות תאומה לבונאייר, היא סיפור אחר לגמרי. כשעומדים על גבעה באמצע האי ומסתכלים סביב, רואים חול, קקטוסים ותיישי בר שהתושבים המקומיים מעיזים לאכול רק פעם בשנה(לארוחת ראש השנה). האופק מנוקד במתקני זיקוק נפט נטושים. אבל ארבעים מליון תיירים בשנה לא מגיעים לארובה בשביל אדמת הטרשים, אלא בזכות מאה מטר של רצועת חוף לבנה, ועוד רצועה של מאתיים מטר של חנויות יוקרה, קזינואים ומסעדות. לאס וגאס של הקריביים.

Eagle Beach

אז איך אי שהתפרנס מזיקוק נפט, הפך לאחד המקומות הכי מתויירים בעולם? אולי זה קשור למוטו של האי שחקוק על לוחיות הרישוי של  כל הרכבים: "One happy island". אולי  זה קשור לשפה המקומית (Papyamento ) שנעימה לאוזן. המילה הכי שימושית כאן היא דושי (Dushi) שזה "מותק". אתם מוזמנים להגיע ולנסות לפצח את הנוסחא. בארובה עגנו במרינה במרכז העיר, חצי מטר מהקזינו המקומי (אחד מהם), עם כניסה חופשית לכל המתקנים של המלון הסמוך (כולל בריכה ואי פרטי ליד) אבל ההורים של לילך פנסיונרים אקטיביסטים וטיילים מדופלמים. בשבילם בטלה על חוף הים, אפילו בארובה, היא עדיין בטלה. ככה סיימנו את השבוע עם מיליון תמונות של מדבר, ושניים וחצי ביקורים בחוף. שיא ארובאי חדש. אומרים שמלכת הולנד רוצה להכיר אותנו.

האוקיאנוס השקט כבר מחכה לנו מעבר לפינה. מכאן אנחנו יוצאים לפנמה: שבועיים באיי סאן בלאס (שדי מנותקים מהציוויליזציה) ומשם לתעלה. אדר (ב) בדיוק נכנס -אז תרבו שמחה! ביי דושים!

עוד תמונות בלינק הזה