הגענו לגיברלטר ובשלום!

בשבילנו גיברלטר היא לא עוד נקודה צהובה על מפה. גיברלטר היא נקודת ציון, סוף טירונות ים-תיכונית ויציאה לאוקינוס הגדול. בים התיכון, עוד שיחקנו בבית (אחרי הכול פעמיים בשנה, היינו לוקחים את הילדים לחוף הים לשכשך רגלים), ומגיברלטר כבר שטים במגרש של הגדולים. האמת היא שההרגשה הביתית היא אשליה. הים התיכון, כמו התושבים שלחופיו, הוא קצת קריזיונר, פעם רגוע ומפנק ולמחרת נושב וזועף, והאוקיינוס, ככה מספרים הזקנים, עם מצב רוח קצת יותר יציב. הקיצר, די התרגשנו כשראינו את הצוק הלבן של גיברלטר באופק.

והדרך היתה מרתקת. בלג הראשון חצינו את קו גריניץ והפלגנו לקרטחנה, היא קרתגו החדשה. הגענו במקרה, אבל בדיוק, ל'פייסטה' לציון הקרב בין קרתגו לרומא. למשך שבוע שלם, כל תושבי העיר לובשים חג, שריון וקסדה. מתחלקים לשתי קבוצות (רומאים וקרתגואים) ומשתטים כילדים. איזו חגיגה צבעונית ואיזו עיר מגניבה.

בלג השני מקרטחנה לגיברלטר, הפלגה חלומית: עשרות דולפנים, פוד אחד של ליוויתנים בשעת השקיעה, ליוויתן אחד ששחה לנו מתחת לרשת של הסירה, ירח מלא שמצהיב ונעלם ומתלקה וחוזר חזרה. מסביב אוניות סוחר וספינות מלחמה הולכות ובאות וסתם מחכות. מפגש רציני ראשון עם שפל וגאות וזרם משטה – כשרוצה מרחיק וכשרוצה מקרב. רוב הדרך הים היה שקט וללא רוח ורק למרינה בגיברלטר נכנסו בסערת רוחות.

גם לגילברטר יש נקודת ציון משלה, "הנקודה אירופה" (Point Europa), בשפיץ הכי דרומי שדוקר את הים, שם מתנוסס המגדלור שמסמן את הכניסה, תותח דמיוני בגודלו נגד פולשים וותיקים. ועכשיו מישהו גם בנה מסגד ליד. ברוכים הבאים לאירופה.

גיברלטר היא בעצם עיירה אנגלית טיפוסית, על צלע הר תלול (The rock). מראש הסלע יש נוף מרחיב לב (רואים מכאן את אפריקה!) והרבה קופים. והעיירה עצמה היא אנגליה זעירה עם פיש אנד צ'יפס, תאי טלפון אדומים ואנגלים עם מבטא סנובי מצוחצח.

אחרי יומיים או שלושה במרינה בגיברלטר, כשהרוחות נרגעו והזרם קירב, עברנו לצד השני, לעיירה ספרדית מנומנמת במיוחד ((Barbate), עם חוף ים אינסופי ומרינה זולה. מחכים למזג אויר ידידותי לקראת הלג הראשון באוקיינוס – דרומה לאיים הקנרים.

כרגיל – עוד קצת תמונות בפיקסה