כל הטיול הזה הוא שיעור גאוגרפיה אחד גדול בשבילנו. על האיים הבלארים (Baleares) למשל לא שמענו אף פעם. על איביזה ופלמה דה-מיורקה דווקא כן, אבל זה לא היה בבית-הספר. אז לחיי ההשכלה הכללית: הבלארים הם ארכיפלג ספרדי, בשכונה ליד ברצלונה,  עם ארבעה איים: מינורקה, מיורקה, איביזה ופורמנטרה.  במינורקה עצרנו כדי לפגוש חברים ישנים, קטה-מיה (איחוד מרגש כמו בסרט טורקי), ובמפרץ מצאנו גם חברים חדשים – עמית וארטור, שיצאו לטיול אחרי צבא, לקריביים, על דו-תרנית יפיפייה בגיל של הסבא שלהם.

אחרי ארוחת ערב כיפית עם כל החבורה, יצאנו למיורקה. כשרק ירד הלילה, התריעו בקשר על סערה (gale warning) שהולכת לנחות בדיוק עלינו. צמצמנו מפרשים, השכבנו את הילדים לישון והתחלנו לכסוס ציפורנים. בבת אחת פסקה הרוח ( על "השקט שלפני הסערה" שמעתם?)  ואז החלה לחוג סביבנו באיטיות כמו נשר במערבון ספגטי. כשכבר לא נותר מה לכסוס, עלתה הרוח במהירות, ודחפה אותנו, בלי שום סערה, לפלמה דה מיורקה. אחר כך נגלה שהסערה חלפה קצת מדרום לנו ואנחנו רק גירדנו לה את קצה השובל.

פלמה, פלמה עיר אמתית, עם נמל אינסופי, רחובות שוקקים, כנסייה ספרדית ענקית, ומבצר צלבני שמשקיף מלמעלה. במבצר נקלענו לתחרות קרבות אבירים. וברחובות הסתובבנו מוקסמים כמי שלא ראו עיר חודשים.

palma

בפלמה הצטרפו אלינו שוב חברים: יעל, ערן אורי ורונה. שוטי התרגשה מתינוקת ראשונה על הסיפון וגם הרוח לקח הפסקה מהשיגועים שלו. ויחד העברנו כמה ימים במפרצים של מיורקה. חלק מהמפרצים נראים כמו מליון דולר והחלק האחר כחופי אילת בשיא הקיץ… קצת צפוף.

Mallorca, sant elmo

כמו שאתם מבינים, בלי שום נחליאלי או חצב פורח, נגמרה המסיבה, הקיץ חלף ונחת עלינו סתיו עצבני. וכשהמסיבה נגמרת, זה בדיוק הזמן לאפטר-פארטי. אז נפרדנו מהאורחים בפלמה, ויצאנו לאיביזה.

כל סירה שמכבדת את עצמה, צריכה איזה צילום נחמד מקצה התורן. אלא שצילום הוא לא סיבה מספיק טובה להשתלשל בין מים ושמים. ואנחנו דחינו את הטיפוס המפוקפק להזדמנות שיהיו עוד אורחים שיעזרו ללילך לאבטח אותי. רק שלמרפי, כרגיל, היו תכניות אחרות. ביציאה מפלמה לא הרמנו מפרשים – לא הייתה רוח בכלל. באמצע הלילה הגיע הרוח לביקור וכשהעלנו את המפרש, נתפש המעלן (החבל שמרים את המפרש) במחזיר הד המכ"ם שעל התורן וסירב להשתחרר. וכך במקום עליה לתורן במרינה, באור יום עם עוד מאבטח, משכה אותי לילך לבדה, אחרי חצות הלילה, בלב ים. התמונה כבר צולמה למחרת כשהיינו צריכים לסדר את הבלגן  שעשינו.

באיביזה הצטרף אלנו חבר נוסף, ציף, עם ניר הבן.  ניר כבר לא תינוק אז הרוח לא טרח להירגע למענו, ו"בסובב איביזה" היו לנו כמה ימים עם מה שנקרא בפי החזאים "ים גבה גלי" ובפי ציף: "סערה אימתנית". האמת שיום אחד היה סוער מעל הרגיל ואנחנו חיפשנו מקלט במפרץ הכי מוגן בסביבה. לילך שהלכה לבדוק את העוגן לקראת החגיגה נקלעה למארב של מדוזות. המדוזות נצחו 0:5.

הפעם התחזית לא הכזיבה, והים דפק הופעה. אנחנו היטלטלנו על הסירה והתיירות התפשטו כרגיל על החוף. בכלל כל מה ששמעתם על איביזה נכון. סדום זה כאן, ובכל חוף ממוצע כאן יש יותר ציצים מאשר בכל אתר באינטרנט. אבל היי – זה בלוג לכל המשפחה.

אחרי שהורדנו את ציף באיביזה העיר, התעוררנו בבוקר ליד יאכטה שהוטחה אל הסלעים. עוד סימן שהגיע הזמן לעוף מכאן דרומה לקנרים.

והכי חשוב: חתימה טובה ושנה טובה!

אחרי שהפוסט ירד לדפוס (כלומר עלה לענן), עצרנו לרגע באי האחרון, פורמנטרה, ליד אספלמדור (espalmador). והנוף פשוט חייב איזכור. מים בכול הגוונים האפשרים של כחול וירוק וחופים פתוחים בלי שום נדלן. חופש אמיתי.