עוד לפני שיצאנו, הצענו  למשפחה וחברים יקרים להצטרף מתי שבא להם. הם מצדם אמרו שיגיעו ואנחנו מצדנו הפלגנו לבדנו לשקיעה. עד שבתזמון חשוד (שרב כבד בארץ?), תוך שלושה ימים "סגרנו" ארבעה ביקורים חגיגיים בסירה.

האמיצים הראשונים הגיעו לסרדיניה. השובלים (ורדית ישי, דפנה וגלעד) עם מזל של מתחילים, מצאו באמצע אוגוסט, טיסת צ'ארטר ישירה לאולביה (Olbia) ועם פחות מזל הביאו איתם רוחות לא נורמליות.  כדי להקל על האורחים את המעבר מיבשה לפיברגלס אפילו עגנו במרינה מסודרת, חמש דקות משדה התעופה. בים מקובל, שאחרי קבלת הפנים המרגשת, ולאחר שהאורחים חוטפים שוק מכמה קטן החדר הגדול שלהם, נכנסים לחצי שעה של תדרוך והדגמה על בית השימוש בסירה, וכך היה. מסורת זו מסורת.

בתחילת השבוע שטנו ב"חוף האזמרגד" (Costa Smeralda). כמו מתוך סרטי ג'ימס בונד, נפגשים להם עשירי העולם באזור הזה, כדי להשוויץ למי יש יותר גדול. כרטיס הכניסה הוא יאכטה  עם לפחות חמש קומות, מסוק, וסירת הצלה בגודל ספינת האהבה. על קו החוף וילות דמיוניות. כמו בסרטי גימס בונד, הנשים היותר צנועות לובשות את שני חלקי הביקיני,  השאר מסתפקות בחלק אחד. מין קטע כזה של איטלקיות.

אחרי ששטפנו את הגוף והעיניים, עלינו עוד קצת צפונה לאריכפלג מדלנה (Arcipelago di la Maddalena), שמורת טבע מגניבה המורכבת ממלא איים וחלקי איים עד שנחתנו באי בודלי (Budelli), ליד החוף הורוד. עוד אחד (ברשימה כנראה ארוכה) שטוען לתואר גן עדן על פני האדמה.

Budelli

החוף הורוד Budelli

בבודלי הרוחות כבר נושבות בשיאן, ולמרות שהעוגן שלנו תפוס היטב (התרצינו אחרי חמישה נסיונות…) בלילה אני ישן בסלון, ומתעורר כול שעה לבדוק שאנחנו עדיין בסרדיניה. באמצע היום השני , התפרצה סירה בשיא המהירות ללב המפרץ שלנו והטילה לנו עוגן ישר מול הפנים. המתפרצים ישר חטפו צעקות מהסירה שלידנו ואחרי שהתחילו לזלוג לכיווננו – גם פרצופים זועפים מאתנו. אז מתברר שהסירה (קטאמרן בדיוק כמו שלנו) ללא מנוע אחד, בלי כננת עוגן עובדת, והעוגן שנזרק בבליץ כמובן שלא תפס. הסירה של הצועקים שלידנו, מרימה ישר עוגן ונעלמת לאופק, ואנחנו צופים במשך כמה דקות במופע בלהות-קומי במשפחה צרפתית שמנסה לא להתנגש בסלעים. בשלב מסוים נכמרו רחמנו והצענו להם להיקשר לסירה שלנו כדי שיוכלו להתאפס. אחרי שנקשרנו, הם צללו, טמנו את העוגן מחדש כמו שצריך וישבו לאכול רגלי צפרדעים. פשוט זה לא היה, גם לא הכי בטוח, אבל הרווחנו את המעשה הטוב שלנו לחודש אוגוסט. חוץ מזה עכשיו הייתי בטוח שהעוגן שלנו באמת יושב טוב, ויכולתי להתעורר בלילה רק כל שעתיים.

כשרק נכנסנו לשגרה עם האורחים, כבר צריך לחזור, מזג האויר רומז לא בעדינות שעדיף להשאר במעגן, אבל לשובלים יש חתונה ביום הנחיתה (מזל טוב!). שלושה ימים לקח לנו להגיע צפונה ורק חצי יום לחזור. כמו מירוץ מכוניות בסמטאות עיר עתיקה, טסנו על הרוח בין הרים, סלעים ומיצרים. פשוט זה לא היה, גם לא הכי בטוח, אבל היה כיף. אז, אורחים לעתיד, ברוכים הבאים – אבל בבקשה תביאו רק רוחות טובות איתכם ובלי חתונות ביום החזרה.

עוד קצת תמונות יש בפיקסה.

ויש גם דף חדש עם התוכניות שלנו ומתי עוד יש מקום לביקורים 🙂

להת'