בין קפלוניה היוונית לסיציליה האיטלקית מפרידים כ 500 ק"מ (260 מיילים ימיים), שלקחו לנו שתי יממות ועוד קצת. בניגוד להגיון היבשתי, יש משהו מרגיע בלהיות באמצע הים בלי שום אדמה באופק. בדרך כלל את מנת האקשן וקצת זיעה קרה אנחנו מרוויחים סביב העגינה. תמיד יש מישהו קרוב מדי, אף פעם לא בטוחים שהעוגן תפוס לגמרי, כשכבר השתכנענו שהעוגן שלנו בסדר, אז השכן ממול נגרר לכיווננו, וכשהרוח משתנה בכלל נהיה שמח. אז זהו, שבלב ים אין עגינה, רק הפלגה נונסטופ. כשאין עצירות – יש משמרות. לילך לוקחת את הזריחות והשקיעות ומשאירה לי את האמצע, יואב משתתף במשמרות יום. לוקח לגוף איזה יממה להזכר, ואחר כך השגרה נעשית יותר נוח. הילדים, מצדם, לא ממש מתרגשים. אומנם אי אפשר לקפוץ למים, אבל כמו כל יום הבית זז ממקום למקום ואתו ההורים, המשחקים והמקרר (לצערי לא בסדר חשיבות הזה). רוב ההפלגה הרוח מזיזה אותנו, וכשהרוח דועכת אנחנו מפעילים מנוע. בסוף הלילה השני כבר רואים את האורות על המגף, ועם בוקר את הר הגעש אתנה על הכדור.

Mt. Etna

עגנו על מצוף (mooring), מתחת לעיירה טאורמינה (Taormina)שנחשבת אטרקציה בקנה מידה סיציליאני, אכלנו פיצה, שכרנו רכב ונסענו להר אתנה. כבר שכחנו כמה צפוף זה באוטו עם שלושה ילדים.

חם בסיציליה וכל המקומיים רובצים על החוף העירוני כמו בסצנה של פליני.

Taormina

מזרח סיציליה לא ממש קורצת לסירות מפרש (אין מפרצים נוחים לעגינה, רק מרינות יקרות) ואחרי יומיים אנחנו עוזבים את סיציליה אל האיים האיולים (Aeolians). בדרך: מיצרי מסינה. יש סיפורי אימה על הרוחות, הזרמים ואין סוף המעבורות במיצרים. אבל הולך לנו די חלק, אנחנו ממש מצליחים לשייט עם מפרשים את הרוב ובצ'ופצ'יק בקצה, כשהרוח ממש על האף והזרם חזק אנחנו מניעים מנועים ונפלטים החוצה לים הגדול. המעבורות דרך אגב זה לא הסיפור. המיצרים מלאים בדייגי דג חרב על סירות מוזרות עם תורן גבוה (לצופה) ומין גשר תלוי מקדימה (למטיל הצלצלים). כולם מסתכלים רק לתוך הים ולא מעניין אותם מי שט מסביב. בשלב מסוים מצאנו את עצמנו בלב שדה קרב בין שלוש סירות כאלה, כשאנחנו עם מפרשים מזגזגים ביניהם. אנחנו יצאנו בשלום, הדג לא.

Strait of Messina – sword-fish fishers

והאיים האיולים – איזה הבדל מיוון. ממפרצי טורקיז עם החול הלבן, לצוקי בזלת שחורים שנופלים ישר לים. האיים הם הרי געש שחלקם פעילים, והים מלא באיטלקים שגם הם (לא כמו היוונים), פעילים. ביקרנו בכמה איים: וולקנו (כן, כן, מכאן הגיע השם להרי געש), ליפרי, פנרה וסטרומבולי. צפוף כאן בנקודות העגינה וחשוף לרוחות, אבל הנוף משגע, ואיפה עוד אפשר לעגון מתחת להר געש מעשן (סטרומבולי) וממש לראות בלילה את הלבה יוצאת..

Lipari

באי ליפרי אנחנו סוף סוף מוצאים מפרץ ריק כמעט לגמרי, ומשם אנחנו יוצאים לחצייה השנייה שלנו לצפון סרדיניה. המרחק לסרדיניה טיפל'ה יותר גדול מהחצייה מיוון, אז יצאנו באמצע הלילה כדי שבטוח ננחת באור יום. ביומיים הראשונים הים חלק כמו מראה והרוח מזיזה אותנו בקושי, וכשהיא נעצרת אנחנו שורפים דלק. באחד הבקרים (סוף סוף) תפסנו דג טונה ראשון. תנחשו מה אכלנו בכל ארוחה בארבעת הימים הקרובים..

עם הזריחה ביום האחרון, כשהפסגות של סרדיניה מציצות בקו האופק, רוחו של הנושב במרומים רוגזת קמעה ומזכירה לנו שיש צדדים נוספים בסקאלה של המזג אויר. שוטי שלנו מתמודדת בגבורה, ובתמורה אנחנו מקבלים גם קצת עננים דרמטיים לתמונות.

Tavolara – Sardinia

*בפיקאסה יש עוד תמונות מיוון ומסיציליה.