כשנסעתי בחורף עם יוסי לבדוק את הסירה, וסיפרתי לו שאנחנו חושבים להביא את הסירה לארץ כדי לסדר אותה, הוא עצר את האוטו ליד המבצר הוונציאני בלפקס, לקח אותי לקצה החומה הצביע סביב ואמר: תתחילו כאן. זה גן עדן של שייט. כך אמר וכך היה: ארץ זבת-אוזו וצזיקי, שמן זית ומי ים.
הים היוני שבמערב יוון, ידוע במצב רוחו הנוח ובמפרצים המגניבים שלו.  אז מהר מאוד פיתחנו שגרת יום בריאה: קמים בבוקר, שחיית בוקר, הפלגה למפרץ הבא, בדרך קצת לימודים לילדים ,שחיית אחר הצהריים, פיפי ולישון. כשהשגרה הייתה אינטנסיבית מדי בשבילנו או המפרץ נחמד במיוחד, דילגנו על ההפלגה ונשארנו לעוד לילה.

כמעט בכל מפרץ, יש כפר או טברנה, ומזח ציבורי שאפשר לעגון לידו בחינם. כשמזח מלא, או כשרוצים שקט, אפשר להטיל עוגן באיזה פינה קרובה אל החוף ולקשור את הישבן של הסירה לעץ או סלע עם שני חבלים, שמייצרים בריכת שחייה פרטית לילדים. כל מדריכי השייט מזהירים שבשיא העונה, צפוף וקשה לתפוס מקום . אבל האמת שתמיד היה לנו מקום לעגון גם במפרצים הכי שווים.

אחרי נסיעת הרצה למגנסי וקלמוס. עלינו  צפונה. הרוחות באזור נושבות לרוב מצפון, מה שהופך את השייט צפונה למייגע. רק שהפעם הים הפך רוחו ונשב מדרום. בדרך לקורפו עצרנו באי אנטי-פאכוס (anti-paxos) ובבן זוג שלו פאכוס (paxos). תאומים לא זהים. באנטי-פאכוס מפרצי טורקיז וחופים לבנים. ובפאכוס מפרצים ללא חוף. כול יום נוהרים כולם מפאכוס לאנטי  ועם ערב נודדים חזרה הביתה, משאירים לנו מפרצים פרטיים עד לבוהוריים למחרת.

מפאכוס נתנו קפיצה ליבשת (mainland) למפרצים של מורטוס. ודילוג אחרון לקורפו, שם עגנו ממש מתחת למבצר ונהננו מיומיים בצילו של "כרך" סואן. כשבענו מהצפון חזרנו דרומה בעיקבות אודיסאוס לאיתקה(Ithaca). וסיימנו בפיסקרדו (Fiskardo)  ואסוס(Asos) המדהימה בקפלוניה. בכלל כל מפרץ מלמיליאן, ונראה לי שאם הקיץ היה נצחי ביוון. היינו יכולים להשאר  לנצח.

אחת האטרקציות הכי שוות שפגשנו ביוון זאת קטה-מיה.  למרות שזה נשמע כמו אי אקזוטי, קטה מיה זו משפחה נחמדה במיוחד: מיכל ולורו (מבוגרים באמת אחראים) מאיה ואמילי(ילדות באמת חמודות) והקטאמרן שלהם (מיה).
קטה-מיה יצאו מישראל ביוני מערבה לקריביים.  כבר בארץ נפגשנו איתם, והילדים היו ממש קצרי-רוח להפגש שוב. יואב ומאיה צמד חמד. אייל ואמילי גם כן. כל היום שוחים מסירה לסירה מעסיקים את עצמם בהשד או פוסדון יודע מה. שלא כמונו, לורו הוא יורד ים אמיתי. והסירה שלהם משופצת ומשופרת להפליא. לורו בסבלנות  לימד אותנו איזה מליון דברים חשובים תוך שבוע. מאיך באמת צריך להפיל עוגן ועד תיקוני פיברגלס. נראה לי שזוהי תחילתה של…, ושעוד נפגש המון בשנתיים הקרובות.

זה הכול. הפוסט הזה נכתב  במשמרת לילה ראשונה, באמצע הדרך בין יוון לסיציליה, בלי יבשה באופק, עם ירח כמעט מלא, ומלא כוכבים ורוחות טובות שדוחפות אותנו הלאה לארץ חדשה. אז יאסו יוון, ויאללה איטליה!