אוקיי חברים יקרים, להדק חגורות, אנחנו כבר נוחתים. פרק אחרון.

לסידני הגענו בעיצומן של חגיגות הקיץ הדרומי. כבר כשניסינו להזמין חדר באכסניה בעיר הבנו שהסיכויים שלנו לנהל תקציב שפוי באוסטרליה אפסיים. שכרנו במקום דירת פאר מול בית האופרה ויצאנו לחגוג. 'פסטיבל סידני' עם קונצרטים ואופרה בגנים הבוטניים, סרטים על מסך ענק בפארק האולימפי, הופעות לילדים. בחינם. לילך שוברת תוכנית חסכון על כמה הופעות יוקרתיות ואני בפעולת תגמול מפוצץ (יותר) כסף על סרט הוליוודי סוג ז' וזוג נעלי ריצה חדשות. מייד אחרי הפטיבל מגיע 'יום-אוסטרליה': מאות ספינות במפרץ, מטס חיל האויר (נשאר תקציב למטוס אחד) וזיקוקים עד לב השמיים. אחלה עיר. הקונספט של עיר גדולה מוצא חן בעינינו ועם בוא הסתיו, חודשיים אחר כך, אנחנו משתקעים שוב, הפעם במלבורן. מרוצי פורמולה אחד, אליפות העולם בשחייה ופסטיבל אוכל. לא פחות חשוב מאופרה.

בין לבין, כדי שהילד לא יתברגן, שכרנו ג'יפ חדיש, אוהל דמיקולו, ויצאנו לשוטט. מכיוון שתאריך הטיסה חזרה כבר מהבהב באדום בלוח השנה, הטיול מתוכנן כמו מבצע צבאי: בשלושה שלבים ובלי שמץ הגיון. בחלק הראשון אוסטרליה הקלאסית במעלה החוף המזרחי: ים, שמש וגולשים בביקיני. משם לצפון אוסטרליה לביקור בשמורת קאקדו (שאין לנו מושג מה יש שם אבל השם מדליק). ולקינוח מסע-רכבת-חוצה-יבשת מצפון לדרום עם עצירה בסלע האדום לקפה עם החבר'ה המקומיים. 
רגע לפני הזינוק הידע שלי על אוסטרליה מסתכם בידיעה שחם פה לפחות כמו בטבריה ושיש כאן קנגרואים. את הקנגרו הראשון שלנו, האמת, פגשנו כבר בסידני – על מדף הבשרים בסופרמרקט השכונתי. זאת לא היתה ההפתעה היחידה שהיבשת הכינה לנו.אחרי ההתרוצציות והטרקים בניו-זילנד הגענו לחופים מחוטבים כמו גולשים מקומיים, כלומר מצוידים בצמיג (כמעט) בלתי מורגש שמשפר את הציפה. אחרי שהשחמנו מכול הצדדים, שתינו גלונים של מי-ים ולא נשאר חור בגוף שלא התמלא בחול לקחנו הפסקה קצרה מחוף הים לביקור בכמה שמורות טבע נחמדות. כשחזרנו  לקו-החוף שבוע אחר כך וכמה מאות קילומטר צפונה -הפתעה! נכנסנו לאוסטרליה הטרופית: יערות גשם ברזילאיים  וחופים שורצים במדוזות רצחניות. כול שנה מת איזה תייר שחושב שזאת בדיחה, מישהו אחר מתחכם ונכנס לשחות בנהר ונאכל על ידי תנין. ועוד לא הזכרנו את הצפרדעים הארסיות שמקפצות לתוך המקלחת בקמפינג. טיול משפחות קלאסי. בדארווין שבצפון אוסטרליה מתחלפים יערות הגשם בסוואנה. יש כאן שתי עונות בשנה: 'היבשה' ו'הרטובה'. הגענו, איך לא,  ב'רטובה'. הסערות הטרופיות מתחילות אחר-הצהריים במופע ברקים מדהים עם כמות משקעים שאפילו נוח לא ראה במבול. קקאדו, דרך אגב, היא ביצה אחת גדולה עם אתרי ציורי מערות אבוריג'ינלים פריהיסטורים מהמאה שעברה.

נסיעת הרכבת מדארווין לאליס-ספרינג שבמרכז אוסטרליה מזכירה  לנו פרט הסטורי נוסף: האוסטרלים הם בני גנבים. בשביל לנסוע בקרון שינה צריך לשדוד סניף בנק. נסענו בישיבה. הלכנו לשון עם סוואנה והתעוררנו עם הזריחה בארץ אדומה ולוהטת. מדבר יפיפה עם טמפרטורה שלא יורדת בצהרים מארבעים וארבע מעלות בצל. בימים הבאים אנחנו משכימים הרבה לפני השמש, טיול קצר והופלה לבריכת-השחייה. קפה עם החבר'ה לא יצא לנו לשתות. הם מעדיפים אלכוהול. בכלל הרומן של האבוריג'נלים עם העולם המודרני די עצוב. (כשהגענו בדיוק החליפו בתחנות התדלוק את הדלק לסוג מיוחד שלא ניתן להסנפה…). 
עוד יממה מקופלים ברכבת ואנחנו חזרה במאה העשרים ואחת. אחרי חודש וחצי על באוהל, המיטה באכסנייה באדאלייד נוחה מתמיד, והפיח מהאוטובוסים ממש חגיגה לריאות. רק יואב נראה קצת אבוד בעיר הגדולה.  

יומני היקר,
עברה שנה, חזרנו לאותה נקודה, רק עם מנהל בנק עצבני וכמה מאות  תמונות שצריך למיין. מילא, פעם הבאה נצלם פחות.

דש ופסח שמח.

עוד תמונות בלינק הזה