מונגוליה

רק לשמוע 'מונגוליה' ו ".. שתיים, אחד.בום" הדמיון טס לחלל. מרחבים אין סופיים. מדבר גובי. עדרים של סוסי בר. וצאצאי ג'ינג'יס-חאן על סוס ועייט מלכותי על הכתף רודים בכל בחיוך ממזרי. ארץ פראית שצריך להיות מינימום אינדיאנה-ג'ונס בשביל להעיז לטייל בה.
בשביל לא להחזיק אתכם במתח, רק אגיד שהכל התברר כנכון, חוץ מזה שגם הסבתא-רבא של מיסטר ג'ונס יכולה לטייל פה בכיף.

לאולן-בטאר הבירה הגענו ממש לפני פסטיבל-הקיץ השנתי- ה'נאדאם' (nadaam). במדינה שבה השכן הקרוב, באזורים הצפופים, מרוחק כמה מאות מטרים ועשרות קלומטרים בשאר האזורים, כל פגישה היא חגיגה ופסטיבל הקיץ הוא החגיגה הגדולה מכולם. השנה הפסטיבל צבעוני במיוחד – 800 שנה לעלייתו של ג'ינג'יס חאן: פסל חדש בכיכר המרכזית, יותר מתחרים בתחרויות-הספורט והכי חשוב-אחלה סיבה להכפיל מחירים. במרוצי-הסוסים הרוכבים בני שבע, המרוץ בן שלושים קלומטרים והצופים רואים רק את הקילומטר האחרון, אבל אקשן לא חסר: סוסים שמתמוטטים למוות במטרים האחרונים והרוכב (ילדון) לא מבין מה קורה, וסוסים שמגיעים לקו הסיום בלי רוכב (והאבא של ילדון לא מבין מה קורה…). הבטיחו גם תחרויות של זריקת עצם-קרסול (anklebone) למטרה, אבל כתב הספורט שלנו לא מצא את אתר-התחרות. (אוטוטו הענף נכנס לאולימפידה). כמובן גם האבקות וירי בקשת אבל על אלה סיפרנו כבר בפעם שעברה.
אפרופו ג'ינג'יס-חאן, בפסל החדש שבכיכר הוא נראה זקן חייכן, אבל ספר ההסטוריה שלנו טוען שתחביביו העיקריים היו שריפת ערים, ביזה ורצח אויבים בעינויים. נפלאות האבולוציה – נראה שהאכזריות המונגולית המפורסמת, אחרי כמה מאות שנים, התגלגלה מג'ינג'יס ליתושים המקומיים. עקיצה ממוצעת שווה עירוי-דם. (ואת היתושים המונגולים לא מעניין אם אתה הומו, אתיופי או טיילת בארץ אקזוטית לאחרונה).
אולן-בטאר,למרות השם האקזוטי, ניחנת בקסם סובייטי טיפוסי- פיח, בטון ותמרות-עשן. ברחנו ל-'countryside' כלומר לשטח.

מונגוליה-מדבר גובי בצד אחד, הרי-אלטאי המושלגים בצד שני ובאמצע מגרש גולף ענק מאוכלס בהרבה יותר סוסים מאנשים, מנוקד באוהלי-נוודים עגולים ולבנים. הנוף מרהיב, אבל יותר חשוב -משהוא לא מוסבר, (כנראה הדמיון שלי) משרה פה הרגשה של חופש.
הטיול במונגוליה פשוט (כבר ספרנו שפגשנו את הסבתא של ג'ונס?). דרך האכסנייה שוכרים רכב שטח רוסי עם נהג, (אפשר לשדרג עם טבחית/מתורגמנית בשקל תשעים), בוחרים כיוון-שמיים ונוסעים. בין שומקום אחד לשני אפשר לעצור לטיולי סוסים, גמלים, להסתלבט על שפת-אגם או להתנחל למשפחה מונגולית באוהל לכמה ימים.
כמו בכל מקום, החיים ב-'countryside' נסובים סביב הכנת אוכל ואכילתו. על הבוקר סיבוב חליבה (סוסים, פרות, עיזים, כבשים, יאקים, גמלים). שאר היום מושקע בחביצה, יבוש התססה ובישול 'מוצרי החלב'. מחלב הסוסים מכינים 'בירה' (airag), ומהשאר מכינים גבינות בשלל תצורות גאולוגיות -כולן קשות כמו סלעים. גם חמאה, יוגורט ואפילו וודקה נמצאים ברפרטואר.
מדי פעם צריך לחדש את מלאי הבשר, כלומר לשחוט כבש. בלי להכנס לפרטים, נאמר רק שתוך עשרים דקות החיה מפורקת לחלקים, ובאין מקרר, מקשטת את קירות האוהל. חוץ מהפרווה ששייכת לאגף הטקסטיל, כל שאר החלקים, בלי יוצא מהכלל, אכילים. הבשר נאכל לפי סדר קבוע, כך למשל ראש הכבש, מתבונן בכולם מפינת האוהל לפחות יומיים, ממתין לתורו עד שכל שאר האברים הפנימיים ייטרפו.
בארועים חגיגיים, ועם קצת מזל, ארוחת הערב משודרגת לברביקיו מונגולי. למען קוראינו עם הקיבה הרגישה נעצור כאן. רק נגיד שזה לא מה שמגישים במונגוליאן-בר בדיזינגוף, שהחייה האומללה היא מרמיטה (סוג של עכבר מגודל) ושהתיאורים הדמיוניים בספרי הטיולים באמת נכונים.

המונגולים עצמם הם סלט של שבטים וקבוצות-אתניות שונות וכמעט אי אפשר להבדיל ביניהם. אנחנו על כל פנים הרגשנו הכי בנוח אצל המונגולים-הקזאחים שבמערב המדינה. אולי בגלל שהם מוסלמים. לשמחתנו לא קולטים פה את ערוץ-האופנה, כך שהחברה כאן לא מתביישים ללבוש את הבגדים המסורתיים שלהם. הלהיט הוא כובע טמבל אמיתי: מעין מגדל-אייפל מוזהב על כיפה צבעונית… לא פלא שכולם כאן חייכנים. כיאה לנוודים, כל אורח הופך למסיבה, שמתורגמת לאוכל ואלכוהול. מה שהופך את הטיול לחוויה אמיתית (אופס.. מה קורה כשמגיעים ביום של הברביקיו…)
ויואבי? מונגוליה היתה חגיגה. לרזומה הוא הוסיף שבועות של טבע, טיולים על סוסים ואפילו סופת שלגים קלה ב basecamp של איזה הר. גם השכלה לא חסכנו. הילד סגור מנסיון על שרשרת המזון: דיג, צייד, ניקוי בישול צלייה וכמובן אכילה של כל מה שזז בערבה המונגולית.
חוצ'מזה יואב בן שנתיים, יואב כבר גדול. היומ'ולדת נחגג כדין באכסניה באולן-בטאר, עם כובע עם שפיץ, עוגת שוקולד וסבא אחד שקפץ לפנק.
ולא סיפרנו על הקזאחים שצדים עם עייטים (eaglehunters), על אנשי האיילים בצפון, על דינוזאורים, טיפוס הרים, שמאניזים, ניסים מכאנים ושאר ירקות. נו-טוף צריך להשאיר צ'יזבאטים לכשנחזור.
זהו-מונגוליה היא גן עדן לטיולים ואנחנו נהננו כמעט מכל רגע. כל כך פשוט ונעים לטייל פה שקשה היה להפרד. אבל אחרי כמעט חודשיים באוהלים ושקי-שינה צריך גם להתקלח, אז אנחנו ממשיכים הלאה.